גירושין בגיל השלישי

גירושין בגיל השלישי. סמוך ליציאה לפרישה לגמלאות ושלב חדש בחיים מוצאים עצמם זוגות רבים אל מול החלטה להתגרש ולצאת לדרך נפרדת, לבד. קשיים שליוו והיו נוכחים בחיי הנישואים מקבלים מימד מוחשי יותר כשהילדים עוזבים את הבית ובני הזוג נותרים לבדם ומגיעים להחלטה להיפרד ולהתגרש- לעיתים ההחלטה הינה משותפת ופעמים היא מתגבשת אצל אחד מבני הזוג בנפרד.

החשש העיקרי שמאפיין גירושין בגיל השלישי אשר עולה מנשים וגברים גם יחד הינו תביעות בבית המשפט, אולם אם נפשט ונקלף את המשמעויות של "הליך משפטי" נוכל לנעוץ את הקושי בחשש כיצד הילדים יקבלו את הפרידה, האם זה ישפיע באופן כזה או אחר על המרקם המשפחתי. חרדה שמה חוסר הסכמות בין הצדדים יגרמו מעבר להוצאות הכספיות, הזמן והאמוציות, בהכרח יביא לפילוג משפחתי. הילדים, שהינם גדולים, בגירים וייתכן אף כבר הורים בעצמם- עשויים "לתפוס צד" בסכסוך של בני הזוג ולהעמיק את הקושי.

אולם אם עיבוד ההליך הרגשי והעמקת הרצון לסיים את הנישואים, עולים הלבטים והסוגיות בעיקר סביב חלוקת הרכוש המשותף.

כך היה בפגישות הראשונות שלי עם מירי- נשואה מעל 30 שנה לאלי עם 2 ילדים בגירים ונשואים. מירי החליטה כי עם הגיעה לגיל 65 ותכנון יציאה לגמלאות היא רוצה להתגרש ולהמשיך את השלב הבאה בחייה בנפרד מבעלה אלי. כבר לפני שנים מירי גילתה כי אלי בוגד בה עם נשים שונות. האמון נשבר. עם זאת המשיכה בחיי הנישואים לטובת שמירה על יציבות בחיי הילדים עד שהקן התרוקן והיא נותרה לבד עם אלי ומול החששות שלה. כעת מירי רוצה לשים את עצמה בראש סדר העדיפויות ולצאת לחיים חדשים ונפרדים. מבלי לשתף ולערב את הילדים מירי החליטה על פרידה.

מירי ואלי רכשו משך החיים המשותפים 2 דירות להשקעה אשר מניבות דמי שכירות חודשיים, זאת בנוסף לבית המגורים אשר בחלקו משמש יחידת דיור עם כניסה נפרדת להשכרה. דבר אחד היה ברור למירי- שהיא נשארת לגור בבית המגורים המשותף, בעוד אלי שוכר דירה קטנה בנפרד.

מירי בטוחה ושלמה בדרכה שלה לפרידה וגירושין ומבקשת בעקשנות לקבל את החלק שלה באופן שווה וברור ברכוש המשותף, כפי שציינה "לא רוצה איתו שום קשר כלכלי – רוצה הפרדה מוחלטת", אולם היא זקוקה ליציבות הכלכלית שיצרו עם קבלת דמי השכירות החודשיים מהנכסים המשותפים

עת ישבנו והעמקנו בנכסים אחד אחד באופן נפרד בחנו את השוויי בשוק, אופן ביצוע המכירה, זמן ההשקעה בטיפול במכירה לצאת השכרה – עלתה השאלה האם לא כדאי להשאיר את הזכויות משותפות ולהמשיך לקבל הכנסה פסיבית נוספת לכספי הפנסיה החודשיים. הנכסים המשותפים נרכשו מהלך חיי הנישואים במטרה ליצור הכנסה נוספת צדדית בדיוק עבור תקופה זו של הפנסיה.

כך שבעבודה משותפת, מאומצת ועקבית הגענו לכדי גיבוש ועריכת הסכם גירושין אשר בחלקו מתייחס להפרדת הרכוש המשותף כמו חשבון הבנק, הציוד והרכוש שבבית המגורים, לצד שמירה על מצב קיים בזכויות משותפת בנכסים אשר יאפשרו לה להמשיך לקבל הכנסה פסיבית חודשית שתחולק עם אלי. למירי וודאות כלכלית כפי שרצתה תוך יציבות מגורים בבית והכנסה קבועה, לצד התחלה של חיים נפרדים משלה.

מעבר לחלוקה הברורה והקבועה על פי החוק של חלוקה שווה ומאוזנת בין הצדדים, ישנם זוגות אשר דווקא מבקשים להשאיר את הרכוש משותף ולחלוק את הפירות החודשיים או השנתיים. שמירה על הרכוש המשותף נועד לעיתים כדי להמשיך ולייצר הכנסה פסיבית לצדדים, בעתיד לילדים או כל סיבה אחרת.

באמצעות עריכת הסכם מדוייק אשר שוזר ורוקם בעדינות את הפתרונות היצירתיים בין הצדדים ניתן לתת מענה לצורך הפרדת החיים המשותפים וגירושין לצד המשך שיתוף כלכלי.

לימוד לעומק של הצרכים, החששות, יכולת להבין שיש אפשרויות שונות, מגוונות ויצירתיות להגיע להסכמות במסגרת הסכם גירושין, יכול להעניק פתיחות מחשבתית אשר תייצר יציאה לחיים חדשים, טובים ונוחים גם בגיל הפרישה.

דילוג לתוכן