את האחיות פשוש – פזית, שירלי ושני פגשתי לראשונה לפני כחצי שנה. שלוש אחיות מגובשות, מאוחדות הסומכות אחת על השנייה.

לאחיות פשוש סיפור ילדות לא קל שברקע האם גידלה אותם בכוחות עצמה לאחר גירושין קשים וארוכים שחוותה עת האב החליט לצאת מחייהם. היעדר נוכחות האב בחיי כל אחת מהאחיות מורגש באופן משמעותית ושונה בין האחיות- כל אחת התמודדה עם השנים בדרך אחרת עם הרצון של האב להתנתק מהמשפחה. כיום הן בעלות משפחות משלהן אשר ממשיכות לשאת את המשקעים.

לפני כ- 5 שנים האב נפטר כשהוא 60 בלבד. כל האחיות פשוש הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, וכל אחת בדרכה נשאה את האבל עימה. יחד הן נשאו בעלויות הקבורה, הנחת המצבה ובחירת הכיתוב עליה, יחד הן עשו ״כל מה שצריך״ פרט לדבר אחד- לרשת את האב.

אף אחת מהאחיות לא הייתה מסוגלת להתחיל את תהליך הגשת בקשה לצו ירושה בפני רשם הירושות (הליך רצוי כשאין צוואה) – על מנת שכל אחת מהן תזכה בחלקה (1/3) בעיזבון אביהן המנוח. כך חלף שבוע, חודש ואף שנים…. תמיד יודעות שצריך לבצע אבל לא עושות כלום.

לפני חצי שנה הגורל התהפך כשביום סתווי אחד קבלה האחות הבכורה פזית הודעה כי הוגשה נגדה תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בעניין צוואת האב. פזית המומה וחרדה יוצרת קשר עם האחיות ויחד הן מגיעות אליי.

קרובת משפחה רחוקה טוענת מצאה עותק של מה שנראה כמו צוואה שהותיר האב המנוח שבה הוא לא מוריש להן ולו שקל. מבולבלות, כועסות ולחוצות הן מחליטות לצאת למאבק משפטי על הזכות שלהן לרשת את האב.

במקרה הזה הוגשה תגובה משפטית עם טיעונים משפטיים השוללים את ״הצוואה״ שהוצגה, כשליים בהגשת ההליך ובעיקר עיקשות של האחיות לעמוד על הצדק הביאו לסגירת התיק במהרה.

די היה להציג את הטענות המשפטיות הקובעות את אופן כתיבת צוואה בכתב יד, הדרישות הצורניות הנוקשות של החוק אשר לא התקיימו פה.

בימים אלו ממתינות האחיות פשוש לקבל צו ירושה מרשם הירושות אשר ייתן אישור משפטי כי הן כבנותיו של המנוח, יוכרו כיורשות שלו על פי הדין ויוכלו לרשת את נכסיו.

צו הירושה יעניק לאחיות סגירת מעגל ופרידה אחרונה מהאב המנוח ויכולת להתקדם בחייהן.

היכרות מעמיקה של הדין והחוק, לימוד מקיף של הנתונים והטיעונים המשפטיים יכול להביא לסיום מחלוקות משפטיות וההוצאות הכרוכות בהן.